אחי הקטן, מה אני יכולה לספר עלייך שאנשים כבר לא יודעים? אף פעם לא הבנתי איך אתה יכול להיות כל כך צנוע, עד כדי כך שאפילו להורים לא מספר על הצטיינויות והצלחות. תמיד רציתי להיות כמוך – אבל הרף שלך גבוה מדי, אי אפשר להיות כמוך. בחרתי לספר על ים המלח – שבוע לפני האסון יצאנו לחופשה משפחתית אחרי הרבה זמן שלא ופתאום התחברנו אחרת, פתאום שנינו אנשים בוגרים וכבר לא ילדים. היה כל כך כיף לשתף אותך בחוויות שלי,להראות לך סרטונים ולצחוק. היה כיף לצחוק על אמא שהתלהבה מהתמרים שקיבלנו בבית מלון ואתה דאגת לצחוק עליה על זה כל החופשה, או כשהכרחתי אותך לצלם אותי ובכל התמונות רואים הרבה את הרגליים שלך וקצת אות, וגם לצחוק על גיאגו שהיא קטנה. כמה צחקנו, כמה זכרונות טובים מטיול של רק 3 ימים ביחד. לא מאמינה שנשארו רק זכרונות ושלא ניצור חדשים ביחד. מסרבת להאמין. החיים נעצרו לא מסוגלת להמשיך אותם בלעדייך. אני אוהבת אותך כל כך ומתגעגעת עד כאב, עופרי אחותך הגדולה💔
